"מימי (בדוי. השם והפרטים שונו לחלוטין) טופלה במרפאה שלנו תקופה ארוכה", מספרת אודי, עובדת סוציאלית באחת ממרפאות פתחיה להתפתחות הילד. "במהלך הסדרה, בעקבות קשיים שהתעוררו, הופנו הוריה להדרכה אצלי.
תהליך יצירת האמון והקשר היה ארוך, אבל לאט-לאט – הגיעו סימני השיפור: האם דיווחה שמשהו טוב יותר קורה למימי.
עם זאת, כבר בתחילת התהליך המשותף, התעורר אצלי חשד שמימי החמודה סובלת מבעיית תקשורת; אבל לא היו שותפים לדעתי. יותר מזה: ההורים כעסו מאוד על החשד שהעליתי, ואפילו ביטלו מספר פגישות עמי.
חלף זמן, וגילויים חדשים איששו את המסקנה שלי. בסופו של תהליך ארוך, קיבלה מימי את האבחנה הברורה: לקות תקשורתית על הרצף האוטיסטי (ASD).
עם כל הקושי לקבל את האבחנה, דווקא הרגע הזה היה רגע של הארה עבור הוריה של מימי: מהרגע שבו הוגדרה הבעיה, נפתחו בפניהם אפשרויות נרחבות הרבה יותר לסייע לה!
בוצע תהליך של קבלת קצבת נכות, וההורים קיבלו קצבה רטרואקטיבית בסך של עשרות אלפי שקלים, נוסף לקצבה חודשית קבועה – שתורמת להקלה על נטל הטיפול במימי.
זכינו לעזור להורים בביצוע התיאומים עם מערכת החינוך, עם העירייה ועם שאר הגורמים הרלוונטיים. מימי זוכה כעת לטיפול שמותאם במדויק לצורך שלה, וכל חלונות ההזדמנויות פתוחים לקראתה".
